1בראשונה וכו'. כלומר, לפני תקופת השמד.2לא שפיא ליה. כלומר, אינה נוחה לו, אין שלום ביניהם. ועיין בבה"א.3שקדשתני וכו'. הכנסתי פסיק, והמחוור כגי' ד וכי"ע.4שיוציא. וכ"ה בד, וצ"ל: שיוצא=שיוצאה.5שנאסרה וכו'. עיין בבה"א.6בין כך ובין כך וכו'. כלומר, בין שהגט היה בסוף בין שהיה מתחילה אין המאון מבטל את הגט, ואפילו המאון בו אינו מבטל את גטו.7אם מיאנה וכו'. כלומר, שני אחים נשואין לשתי אחיות אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעלה של גדולה עיין במשנ' פי"ג מ"ז, אם מיאנה הקטנה מיאנה ומייבם את הגדולה, ואם לאו וכו'.8ותחלוץ. צ"ל: ויכנוס, כמו שהוא בכי"ע. ועיין בבה"א.9שתי יתומות. כלומר, אחיות.10חרשת יוצאה בגט. שהרי אינו יכול לקיים את אשתו החרשת משום שמא קטנה קנויה יותר מחרשת, וזיקת היבמין יותר חזקה מנישואיו, ונמצא בא על אחות זקוקתו, ולפיכך מוציאה בגט, שהרי אשה מתגרשת שלא מדעתה.11קטנה יוצאה בגט. משום חשש שמא החרשת קנויה יותר מקטנה וכו', כלעיל, שו' 34.12וחרשת אסורה. שהרי אינה יכולה להתייבם משום אחות אשה, ואין לה חליצה משום שהיא חרשת.13יוצאה בגט וכו'. ואעפ"י שהיא ביאה פסולה, העמידוה על דין תורה משום תקנתה שלא תשב עגונה כל ימיה, ואם עבר ובעל מותרת. ועיין בבה"א.14שתי יתומות וכו'. כלומר, נכריות שאינן אחיות.15נאסרו שתיהן עליו. שיטת התוספתא היא שבכל מקום שאין קניין היבמה שלם, אם בא היבם, או אחיו, על השנייה פוסל את הראשונה. ועיין בבה"א.16יוצאה בגט. משום תקנתה, עיין לעיל, שו' 36, ועיין בבה"א.17נאסרו שתיהן. ואעפ"י שביאת הפקחת הוא קניין גמור, ואפילו פקחת ופקחת, או גדולה וגדולה, אין השנייה פוסלת את הראשונה בכגון דא, מ"מ שיטת התוספתא היא שבמקום שאינן שוות, אנו גוזרים שמא יבא על החרשת או על הקטנה תחילה, עיין בבה"א.18נאסרו שתיהן. עיין מ"ש לעיל, שו' 41.19לא נבעלתי. והעמידוה בירושלמי ובבבלי שגט יוצא מתחת ידה, והוא גט יבמין, והיא כבר אסורה עליו לפי דבריה, כופין אותו שיחלוץ לה, ואין מאמינין לו שבעל והוא גט נישואין.20אחר שלשים וכו'. וחזקה שאין אדם מעמיד עצמו שלשים יום, והגט הוא, איפוא, גט נישואין.21נבעלתי וכו'. ולאחר שלשים עסיקינן, ולפיכך נאמנת ויוצאת בגט שבידה, ואינה צריכה חליצה.22יוצאה בגט. בכי"ע: בגט ובחליצה, וכ"ה בבבלי. ואף כאן לאחר שלשים עסיקינן ובגט יבמין יוצא מתחת ידה, ולדבריה הוא גט יבמין, חוששין שמא בא עליה אחר הגט משום שחשב שעדיין יבומים הראשונים עליה, והיא יוצאת בגט אחר גט נישואין וצריכה חליצה משום ביאה פסולה שאחר הגט. ועיין בבה"א.23אפי' בחיי בעלה וכו'. כלומר, דווקא אם נדרה בפירוש מיבמה אם תפול לפניו לייבום אין כופין את יבמה לחלוץ אלא מבקשין, אבל בנדרה הימנו סתם בחיי בעלה כופין אותו לחלוץ , משום שאנו מניחים שלא כיוונה להפקיע את עצמה ממצות ייבום, ולא חשבה כלל בשעת הנדר שתפול לפניו לייבום. ועיין בבה"א.24כיצד מוציא וכו'. כלומר, חרש שנשא פקחת שהזכירה משנתנו ברפי"ד.25להוציא יוציא וכו'. שהרי בכל המקרים הללו יש כאן צד אחד של חרשות ואין כאן קניין מדאורייתא גם לאחיו.26לא חליצה ולא יבום וכו'. שהרי יש כאן צד אחד של חרשות בין באח המת ובין ביבם, ונשואי המת הם רק מדרבנן וכן נישואי הערוה ליבם, וממילא אין כאן לא חליצה ולא ייבום, ואשתו נשארת עמו.